אחרי כל העזרה שקיבלתי, הגיע תורי לסכם את הטיול המופלא שלנו בארץ אוץ.

יום 1 

הנחיתה בממינגן ממש חוויה נהדרת, שדה קטן ומתוקתק, יורדים מהמטוס ישר לטרמינל, יצאנו תוך פחות מחצי שעה עם הרכב.

לגבי הרכב, מומלץ לתת שעת הגעה מאוחרת יותר (בשלמה סיקסט אמרו לנו שעדיף לתת שעה מאוחרת יותר, אם מגיעים מוקדם יותר, סביר שהרכב יחכה, מקסימום מחכים קצת, עדיף מההיפך).

הנסיעה היתה בגשם שוטף וברקים, חיפשנו תחנת דלק עם מדבקה. שאלנו מישהו שכיוון אותנו ומצאנו ממש אחרי פוסן, מייד כשעוברים את הגבול מצד ימין, בתחנה של Shell.

הדרך מדהימה, עברנו את Highline 179, איך שזה נראה מלמטה, החלטתי שכנראה לא נעשה את הגשר הזה.

הדרך לא נורא ארוכה, הגענו לעמק ולעיירה אוץ, ולדירה באור יום, לקראת השעה 21:00. בעלת הבית אנדראה המקסימה קיבלה את פנינו בחיוך ובלבביות. הבית צמוד לבית המשפחה, יש בו שני חדרי שינה עם מיטה זוגית גדולה בכל חדר, לחדר אחד יש דלת ולשני וילון שמחבר אותו לפינת אוכל, מולו ספה נפתחת ומעליה טלויזיה, שבקושי הייתה בשימוש.

מטבחון קטן ומאובזר, ומקלחת ושירותים, וגם גינה פרטית, והכל בקצה העיירה, ממש מול נוף עוצר נשימה של הרים גבוהים וירוק עד.

התארגנות קצרה, ויצאנו לארוחת ערב מאוחרת בכפר, בקפה היינר, בדיוק הספקנו להזמין לפני שסוגרים את המטבח.

​

יום 2 

קמנו למזג אויר סגרירי, שהתחיל בגשם, הלכנו ל- Tourist Information לקנות את כרטיס אוץ, התכנון היה לקנות ל-3 ימים, היו לנו 6 ימים, מתוכם אחד בדרך חזרה לגרמניה, אבל בסופו של דבר השתכנענו שעדיף לקנות לשבוע, וגם בחמישה ימים ובלי ריצות ממקום למקום דיי ניצלנו אותו. שיקול נוסף היה מזג האוויר, הכרטיס עובד מיום שקונים מספר ימים ברצף, והיה באמצע יום גשום, שהיה משבש לנו את התוכנית. קיבלנו הסבר מקיף לגבי קרחון טיפנבך שרצינו לראות ומזג האוויר, והם ממש עשו לנו סדר בתוכנית עם הדגשים שלהם, ונתנו הרבה מידע- לו"ז של האוטובוס, מפות ופרסומים. לאחר מכן הלכנו לקניות בסופר Spar הסמוך, והכנו ארוחת בוקר. לקראת הצהריים התבהר ונסענו לאימסט למגלשות, היה כייף אדיר, 3.5 ק"מ של פיתולים. לפני שירדנו ישבנו בקפה למעלה, לשטרודל שוקו/ קפה. השטרודל הכי טעים בטיול היה שם. הערה לגבי תיקים- אי אפשר לגלוש עם תיקים, אז אם עליתם עם תיק, מוסרים אותו למפעיל בתחנה העליונה והוא שולח אותו ברכבל למטה. למטה הם שמים את התיקים בארגז פתוח בכניסה לרכבל, ללא השגחה.

אחרי הגלישה נסענו לזולדן למרחצאות, היה ממש כייף, המים לא מחוממים מאוד והיה לנו קריר בהתחלה (באקווה דום מחממים טוב...) חיפשנו מסעדה ולא כ"כ מצאנו שם, כבר היה קרוב ל-21:00 והמבחר הצטמצם, אז בדרך חזרה לאוץ, אכלנו בלנגנפלד (לא ממליצה על המקום).

​

יום 3 

נסענו לקוטאי, המלצה שראיתי, הדליקה אותי על המקום. עולים מאוץ בנסיעה של כ-20 דקות ומשם לוקחים רכבל פתוח (לא גונדולה), אבל כזה עם כיסוי שקוף שמגן מהרוח, למעלה יש הליכה של כחצי שעה לסכר ואגם טורקיז מרהיב, החזרה לרכבל היתה מאומצת (ירידות ובעיקר עליות), שהחבר'ה שלי לא אהבו. משם המשכנו ל-Area 47, לא היה מאוד חם, לכן תכננתי להגיע בצהריים למתחם (בחרתי את היום הכי חם לזה), בשעות הכי חמות, אבל בדיעבד זו היתה טעות לקחת אותם לפני כן להליכה כזאת.

ארוחת ערב אכלנו במסעדה טובה באוץ "Gasthaus Blaue Goas" שהיו מוכנים בשמחה לעשות את השניצל מחזה עוף. ככלל התפריט דומה בהרבה מסעדות שראינו- פסטות, פיצות, המבורגרים, קצת אוכל טירולי, לפעמים בשר- סטייק, דג וקינוחים- שטרודל, פנקייק, גלידות ולפעמים גם עוגת שוקולד חמה.

​

יום 4 

אינסברוק. בגלל מזג האוויר, החלטנו לשנות את התוכנית ולהקדים את הנסיעה לעיר, נסענו לקניון לפריימרק, ואח"כ השארנו את הרכב והלכנו לעיר העתיקה. היה קצת גשם, הסתובבנו קצת, ראינו את הגג המוזהב, ואכלנו שם צהריים במרכז העיר, ואח"כ חזרה לאוץ. זו היתה הנסיעה הכי ארוכה שלנו בטיול (כ-50 דקות).

​

יום 5 

ביום החמישי נסענו לטפס על ההרים כי הם שם... ועשינו יום רכבלים בזולדן. בעקבות המלצה, הלכנו לקרחון טיפנבאך. 

באוטובוס, חנינו בתחנת הרכבל Gaislachkoglbahn (זה שיש בו את מוזיאון 007) ממש ממול יש תחנת אוטובוס, כדאי לקחת בטוריסט אינפורמיישן את הלו"ז של הקווים. נסיעה של כ-20-30 דקות, החלק האחרון במנהרה, בין שני הקרחונים. הדרך ממש יפה, וכדאי לעשות אותה באוטובוס (גם כדי לתת לנהג מנוחה ולראות את הנוף, בנוסף, ברכב יש אגרה של 23 אירו שלא כלול בכרטיס). בתחנה האחרונה יורדים ואז לוקחים את הרכבל למעלה, בדרך רואים הרבה שלג, ולמעלה קר (מעילים וכפפות). המראה מרהיב, יש למעלה מין מסלול לתצפית מהממת להר הכי גבוה באוסטריה, ולפסגות נוספות. לגמרי אוויר פסגות, בכלל הגשמתי את פסגת הפנטזיות שלי, להגיע לשלג וקרירות ביולי אוגוסט. אגב, ראיתי שהמליצו לקחת את האוטובוס ליד הדואר, אבל בטוריסט הציעו לנו לחנות בתחנת הרכבל וזה היה מאוד הגיוני, כי רצינו מייד אחרי הקרחון לעלות ברכבל הזה... ואכן מייד אחרי עלינו לרכבל Gaislachkoglbahn, רצינו להגיע למעלה, ואח"כ ל-Mountain Cart שבתחנה האמצעית. בהתחלה חשבנו ליסוע ל Muttereralm Park, שהוא מרוחק יותר בשטובאי, אבל הבנו ששם זה לא מתאים לבן ה-11 ואז גילינו שיש בדיוק את אותה אטרקציה בזולדן, והוא אכן עשה אותה, בעלי רכב לידו (בעיקרון מגיל 12 רוכבים לבד, אבל הוא ראה פיזית את גודל הילד ואפשר). אז אחרי עצירה לקפה/שוקו וכו' בתחנה האמצעית, התפצלנו חלק לקארט וחלק חזרה ברכבל. הייתה חוויה משגעת לילד. בסוף המסלול כשחיכינו להם, הופיע צי של רכבי מוסטנג, ופיאר את רחובות זולדן.

את היום הזה סיימנו גם במרחצאות בזולדן (בכלל כדאי תמיד שיהיה בתיק ציוד לבריכה, מעילי גשם, מטריות וציוד לפסגות קרות, אם מתכננים.

​

יום 6 

עשינו את מה שנשאר לאחר כל השינויים בתוכנית, מפלי שטוביין, ואקווה דום.

התלבטנו אם לראות את המפלים מלמעלה או מלמטה, האינסטינקט היה מלמעלה, אבל חשבנו "לקפוץ" קודם לראות את מופע הנשרים באוצי ב-11:30, אז התחלנו מלמטה, פספסנו את המופע, אז המשכנו לתחנה הראשונה של המפל, וזה לא קל...עלייה מאומצת, שאצלי פחות אהבו, ולא היו מוכנים להמשיך לתחנה השנייה, אז חזרנו לאוטו ועלינו לראות מלמעלה. הלכנו לאגם אומהאוזן וגילינו שזה בעצם מין בריכונת קטנה, רציתי מראש ללכת לפיבורגר, אבל אחרי המפלים החבר'ה פחות זרמו בכיוון, אז חזרנו למלון לבראנצ' ואז נסענו לגראנד פינאלה של השבוע, לקרם דה לה קרם של המרחצאות, ה... אקווה דום, ואו, איזה מקום מדהים, לשבת שם בבריכות החיצוניות מול הנוף המשגע של טירול, שווה את הכל, ממש לא להחמיץ. המים יותר חמים מזולדן, אבל עדיין כשנכנסנו לבריכה היה קר, תלוי באיזה מזג אוויר הגעתם. אבל זאת חווייה מהממת, שמבחינתי היא ממש מאסט. לא יודעת אם הייתי עושה אותה עם ילדים קטנים, יש שם שתי מגלשות אבל לא לקטנים, ויש מתחם לקטנטנים. יקר, אבל שווה.

​

יום 7 

ביום השביעי, תכננתי בדרך חזרה לממינגן לטייל בנקיק לאוטש, אבל "לבקשת הקהל" נשארנו בעמק, עלינו שוב ברכבל השכונתי, כי הגדול לא היה ורצה לראות, זה רכבל שכמעט ודילגנו עליו, כי היה ממש לידינו, אבל הוא אחד השווים בעיניי. אח"כ הלכנו לשחק "פיט פט" (מיני גולף על שולחנות) ליד האקווה דום. בדרך לשם, ממש לפני שהגענו, תפסה את עיניי התרחשות מעניינת במדשאה בלנגנפלד- מין תחרות מסורתית של הצלפות, בשוט ארוך, שמשמיע קול עמום, תחקרתי קצת אנשים בסביבה, וזאת היתה כנראה הדרך שלהם לתקשר בין העמקים בימים עברו...

היו שם גברים ונשים התלבושות שונות, המבוגרים יותר התחרו, והצעירים רקדו אחרי שכבר הלכנו...מסוג הדברים שאני מאוד אוהבת "ליפול" עליהם בטיול. כנראה מין פסטיבל של העמק, אבל לא ראיתי אותו בתוכניות, או שפספסתי.

לאחר משחק פיט פט מהנה, יצאנו לדרך עם כוונה לעצור בפוסן, מקוצר הזמן נסענו ישר למלון קרוב לשדה התעופה, שם אכלנו ארוחת ערב והתארגנו לשינה לפני טיסת הבוקר המוקדמת שלנו.

​

היה טיול מופלא וקסום. הנוף והאנשים שם היו פשוט נפלאים, וממש בא לי לחזור. תודה לכל מי שתרם מידע ושיתף בתוכניות שלו ובטיפים מעולים.

​

לחצו כאן לפתיחת הפוסט המקורי עליו מבוסס הסיכום. 

​